ספר ראשון: אדם-תא
פרק א'
דמיון
חלק 1:
החיים מפתיעים.העתיד תפקידו להיות פתוח כמו משהו שלא נדע, האדם צריך לקבל את זה וגם לשמוח בזה. כלומר,
העתיד יישאר תמיד באיזה שהוא מקום כדבר פתוח וזה בגלל הדמיון.
העתיד תפקידו
להיות לא ברור, לא נודע, משהו מסתורי שקיים פה ואשר קיים גם באדם.
דמיון זה הרוח
של העתיד בהווה והינו גם הנעלם שלו, וכתוצאה מכך שהוא הכוח של העתיד אז הרי שהוא עולם
עבור ההווה.
דמיון זה פרק
עולם, תהליך בפני עצמו ובעל חוקים משלו, שאחד מחלקי ההבנות שלו, ואשר בהם הוא בא, הרי
שזה הינו בתנועה שלו.
דמיון יכול
שהוא פועל כמוסתר או גלוי, כשהוא עצמו בכול הדברים שבהם הוא בא לידי ביטוי, כלומר לתוצאה.
אותו דמיון,
שהינו עולם בשביל ההווה ואשר בפני עצמו הוא הינו בא לידי תוצאה, הרי שבמודעות מסוימת
הוא יכול להתהוות גם בהווה ובחיי היום יום, כלומר להחיות את הדמיון ובכך להחיות את
ההווה או לא להיות כמודע לו .
דמיון הינו
דבר שעובר בכל מרחבי העולמות, כשהוא הינו עובר גם בדממות, באוויר, על פני הארץ ובימות,
כשהוא עצמו גם יכול לבוא בדברים שהוא מצרף אותם וכמו איזה קוסם שיכול להפוך סיגריה
ליונה.
הקוסם הינו
בעל זריזות הידיים אך הוא גם בעל אנרגיה מסוימת כשהוא לרוב אפילו אינו בעל אנרגיה כי
אם הוא רק מודע לה.
חלק זה של
סוג אנרגיה שאותו קוסם פועל על פיו וכשהוא פועל על פיו רק ממודעות לו הינו רק חלק מתבנית
הדמיון, כשהדמיון עצמו הינו התבנית הבסיסית לכל אותם סוגי האנרגיות כשהם עצמם באים
ממנו וכשהם גם נוצרים ממנו .
הדמיון שבפני
עצמו הינו מצוי בכל אחד מאיתנו הרי שבמודעות מסוימת הוא הינו בעל עולם משל עצמו כשהוא
בעל מציאות משל עצמו. האדם אינו מודע לאותה מציאות ואף על פי זאת שאין האדם מודע לאותו
עולם ולאותה מציאות הרי שאותן האנרגיות האלה שאדם מתעסק איתם כשהוא עצמו בא עוד לידי
תוצאות, הרי שהן עצמן באות מאותו הלא נודע כלומר מאותו דמיון, כשהוא עצמו הדמיון בתוך הלא נודע מצוי שם כשלהבת
של חום שתמיד להובה, כשהיא זו שגם מסמלת את החיות העצמית של האדם בזאת שהיא משקפת את
התזזיות שלו, שהוא החלק החי שבו, ההוויה.
כלומר, אם
ישנו באדם דבר אשר משקף את מובן החיות העצמית של האדם הרי שדבר זה הינו התזזיות שלו
שהוא החלק החי שהיא אותה הרגשת החיים שלו והתנועה אשר היא הינה מאפיינת אותו וכמהווה
אותו גם מעבר לרצונו הישיר וכמערכת של הוויה הפועלת מעצמה כמו ישן ומתעורר בתוך מערכת
עצמאית משלה ואש ביחד מאפיינת את ההוויה העצמית של האדם .
חלק 2:
אדם מודע
להוויה שלו, כלומר מצד אחד הוא מודע לעצמו, כשמצד שני האדם לא נותן לגיטימציה לאותה
הוויה שלו שפועלת לידי תוצאות. כתוצאה מכך אדם לא נותן לגיטימציה לעצמו ולדמיון שלו
והרי שרק מכך כל מה שקורה לו לאדם הרי שהינו בגדר של רק קורה כבלא סדר, מאותם הדברים
שבאים אליו או עליו.
מה שבא לידי
ביטוי במושג הזה שנקרא דמיון, כשהוא עצמו גם פועל בו, הוא מה שאני אכנה כמין נקודה
קטנה שמצויה בכל אדם כשהיא זו שפועלת בעולם האנרגיה הבא לנו מדמיון, כשהיא עצמה גם
מפעילה אותו.
נקודת האור
הזו שדולקת לנו ואשר אנו יכולים לראות אותה, דרך למשל אותו דמיון שלנו, הינה נקודה
שפועלת בנו כל הזמן. היא זו שנותנת לנו לחלום. היא זו שמתקשרת עם אותו לא - נודע ,
תת מודע.
האדם עצמו
על פי רוב אין הוא יכול לפעול באותו עולם של האנרגיה ואין הוא יכול להפעיל את אותה
הנקודה, מעצם שהוא אינו מודע לאותה נקודה, אשר היא זו שפועלת באותו עולם של אנרגיה.
למשל את הנקודה
הזו אנו יכולים לראות כרגע בדמיון שלנו, כשאותה נקודה קטנה יכולה להראות לנו כנורה
קטנה אשר דולקת בתוך איזה מסך שהוא מסך סגור. עם זאת שהוא כמסך סגור הרי שהמנורה הזו
דולקת בו עשרים וארבע שעות ביממה.
במודעות של
אנרגיה אותה הנקודה פועלת באותו עולם על ידי כללים משלה והבנות משלה, וכך אדם שאינו
פועל באותו דמיון הרי שהדמיון עבורו נשאר כדבר סטטי בעוד שאותו דמיון הינו דבר שמצוי
תמיד בתנועה. בדיוק כמו כדור הארץ, ומכך גם כל החיים האלה שנעים וזורמים בתוכם.
מצד אחר,
האדם יכול לחפש את הוויתו ואת הנקודה הקטנה הזו כל היום ולא למצוא אותה או לדחות את
הרעיון, בעוד שבסיס התקשורת של האדם עם אותה נקודה הוא זה שמאפשר לאדם לבוא בעולם של
אנרגיה שאדם שואל עליה ורוצה ללמוד אותה.
קשה כאמור לבוא ולהכיר
את אותה הנקודה. דבר שיכול לקחת שנים כשעם זאת קשה פי כמה לבוא ולחיות בתוך עולם האנרגיה,
שהינו עולם הדמיון עצמו שיכול לקבל פתאום משמעות מציאותית, שאדם עוד יכול לראות אותה
וכשהוא יכול גם לברוח ממנה.
בעולם האנרגיה את השלווה
אדם יכול לראות , את אותה השלווה שאדם לא במודעות עוד עלול להיבהל מעצם אותו מראה שהופך
מעל לרגש כשאותה ראייה נותנת לו לראות את מה שהוא מרגיש כשדבר זה אומר שבמודעות מסוימת
אתה לא רק שיכול להרגיש את השלווה , כי אם אתה גם יכול לראות אותה , לדעת אותה ואף
לברוח ממנה – כשהרבה אנשים כלל לא מודעים לה לאותה שלווה.
אנרגיה הינו דבר שאולי
יכול להישמע כמו איזה כמה קילוגרמים או משהו כזה בעוד שאנרגיה זה מודעות כשתמיד היא
מודעות . כלומר הדמיון שמצוי בכל אחד ואחד מאיתנו הרי הדבר שפועל בו או מה שיכול להביא
אותו לרמות חשיבה שונות הרי שהם מאותם האנרגיות שהינם במובן של מודעות שאדם שואל עליהם
ואשר הוא רוצה ללמוד אותם .
לכשעצמנו אנו לא הולכים
לדבר על האנרגיות עצמם כי אם אנו הולכים לדבר על הדמיון שפועל באמצעות אותם חלקי האנרגיות
השוות ויוצרות מודעות שאנשים משתמשים בה לידי תוצאה עד שלאנשים מסוימים המצויים באותו
עולם ואשר הם חיים במודעות שאינה רגילה הרי שלאותם אנשים עולם זה של דמיון הינו הופך
להם למציאות שכאמור מוכחת כלומר בעלת תוצאה .
אותם הפעולות המיוחדים
והכוחות שאותם אנשים שולטים בהם ובאים בהם הרי שדבר זה הינו להם מעצם אותה המציאות
הטבעית שלהם שהם באו בה כשהם גם חיים אותה ומכאן גם כוחם .
כוחם של אנשים אלה השולטים
כבר בכוחות מסוימים אינו כבר מעצם האנרגיות שיש להם כי אם מעצם המודעות שלהם לדבר מסוים
שבכדי להגיע לאותה מודעות אדם זקוק לאנרגיה שלמעשה כבר יש לו ממנה אך כשהוא אינו מודע
לה וכשהוא אינו מפתח אותה כך שלרוב האנשים דבר זה נשאר להם בגדר של רק דמיון שעוד הוא
דוחק אותו בעוד ששוב אותו דמיון הינו מציאות הבנוי והפועל מאותם האנרגיות שהוא האדם
שואל עליהם ואשר הוא רוצה ללמוד אותם .
יש להבין כי בשיחתנו
אנו לא הולכים לדבר על האנרגיות שהאדם רוצה והולך ללמוד אותם , כי אם אנו הולכים
לדבר על הדמיון כשאנו נדבר על העולם שלו .
לדמיון יש מציאות
נפרדת , מציאות בפני עצמו שהוא המציאות הנפרדת או הלא נודעת והנסתרת של האדם .
עולם הדמיון שמצוי
כאן בכדור – הארץ ובאדם הינו עולם האנרגיה שבפני עצמה היא הינה מחולקת לשלוש חלקים
. כלומר שלוש מבנים .
כל מבנה הוא אומנות
בפני עצמה שכל מבנה כזה מכיל אלפי סוגי כמויות של אנרגיה .
מעטים הם האנשים
הבאים בשליטה באחד מאותם מבני האנרגיה , כלומר ,- עם זאת שרבים מאיתנו עוסקים
באנרגיות הרי שבודדים האנשים היודעים להפעיל בעצמם את אותה נקודה כשהם עצמם
מפעילים אותו כעל ידי לחיצת כפתור שיכול להביא אותם לאותו מצב של מדיטציה , כלומר
,- הרגשה , - פעולה , תוצאה , - גם אפילו באוטובוס תוך שהם משלמים לנהג , תוך
הנסיעה ותוך הדברים שיישנם .
פרט לזאת שאותה
"נקודה" מהווה את נקודת החיות של האדם, הרי בעולם של דמיון היא הינה גם
"העין" הנסתרת והרואה שלו
היכולה להראות לו דברים, להביא אותו לדברים, וכך שישנו "מעוף" אותו אדם
רואה למעשה דרך "העין" הזו שהיא זו שמאפשרת את ראיית "המעוף"
וראיית הישויות שיישנם באותו "מעוף" ושרואים כמוך .
האדם הינו בעל חושים כשהוא עצמו ידוע כמי שנושא עימו חמישה
חושים שהם: ריח, טעם, שמיעה, מישוש וראייה. בעולם זה של דמיון שאנו מדברים עליו ישנו משום מה עוד חוש אחד
שאינו מוכר או מוחשב כחוש, כשדבר זה הינו חוש הדיבור שהינו מחושו של המחשבה. חוש
זה שאינו מוחשב כחוש הינו עוד החוש המרכזי והבסיסי של האדם שבכלל עושה את האדם אדם
ושהוא גם מפריד, מבדיל אותו מהחיה. המחשבה הזו הינה הדעת של האדם שהינה הדעת
הפרטית שלו שהרי ללא אותה דעת אין תאור של חיים כלל.
הדיבור שהוא פועל מאותה מחשבה לא רק שהוא מחושו הבסיסי של האדם
כי אם ללא דיבור לא יכול להתקיים אולי שום דבר כמו מגדל בבל.
אדם יכול ללמוד אנרגיה כשהוא גם יכול לעסוק באנרגיה וללא אותה
"נקודה" כשעם זאת הרמה שלו והאופקים שלו יוגבלו רק לחלק מהתחום שהוא
עוסק או בהבנה שהוא בא בהם. אדם שלומד אנרגיה ששוות מודעות הרי שהמודעות שלו תתחיל לפעול
מתי שהוא עצמו כבר יתחיל להפעיל אנרגיה, כך גם שאותם המדיטציות וכמו כן דברים
אחרים שמדברים עליהם הרי שהם הינם בלהביא אותנו להכרה מעשית עם אותה
"נקודה", שהיא זו שאחר כך מאפשרת לנו את אותה "התנועה",
פעולה, תוצאה כשהיא זו שפועלת ויכולה לבוא באותו הלא נודע.